ורד פלורנס נייטינגייל

ורד פלוריבונדה.

2-3 רגל. 1989

GANflo ברד על ידי דאגלס גנדי.

לורד המקסים הזה תמיד יהיה מקום בחיבתנו מכיוון שהוא גדל על ידי דאגלס גנדי המנוח, שגידל כל כך הרבה ורדים מפורסמים במהלך חייו, וסיפק לנו חלק גדול מהמלאי שלנו לאורך השנים. ורדים נהדרים, רבים מהורדים שהוא גידל עדיין פופולריים כיום, כמו ‘זכרונות עשויים מה’מועדף של אבא” ו-‘קרם ברולה’ המטפס. במהלך החלק האמצעי של המאה הקודמת הוא ייצר את הוורוד הזוהר היפהפה ‘דיוויד ויטפילד’ על שמו של הזמר המפורסם, ואת ‘ג’ימי גריבס’ תה היברידי עמוק סריסי על שם הכדורגלן המפורסם, בתוספת המטפס הצהוב ‘הכל זהב’ שהוא עדיין פופולרי מאוד היום.

בשנת 1989 הוא הציג את ‘פלורנס נייטינגייל’ שאנו עדיין מחשיבים כאחד הוורדים הטובים ביותר שהוא גידל אי פעם. הוא מייצר זרמים של פריחה צהובה מוצלת ומנוקדת בוורוד, הנפתחות ללבן כסוף.

פרחים ברציפות במהלך הקיץ ויפיקו הרבה יותר פריחה אם מבצעים כיוון מת באופן קבוע.

מאוד אטרקטיבי ומפנה ראש אמיתי בתוספת עמידות טובה למחלות.

ניתן לגדל בגינה או במיכל.

לשתול בשמש מלאה להצגה הטובה ביותר של פרחים אבל יכול להתמודד עם מעט צל. לא בושם חזק אבל בעל ניחוח רענן נעים.

פלורבונדה יפה מאוד שלא זוכה להכרה הראויה.

נקראת על שם פלורנס נייטינגייל, האחות המפורסמת בעולם שעזרה לכל כך הרבה חיילים במהלך מלחמת קרים.

פלורנס זמיר

(הגברת עם המנורה)

1820-1910

פלורנס נייטינגייל נולדה ב-1820 למשפחה אנגלית עשירה ותפוח עין של אביה. ילד אינטליגנטי מאוד אביה לקח אחריות על חינוכה ולימד אותה יוונית, לטינית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, היסטוריה, פילוסופיה ומתמטיקה. כתוצאה מכך היא הייתה מצוידת הרבה יותר מבחינה אקדמית לכל החיים מאשר רוב הנשים בכיתתה, שכן לא ציפו מנשים ללמוד ולהצטרף לאף אחד מהמקצועות. התפקיד הצפוי שלהם בחיים היה רק ​​להיות אישה ואם.

כשהודיעה שהיא מעוניינת ללמוד סיעוד, משפחתה נחרדה מכיוון שהסיעוד קשור לכיתות הנמוכות. אולם אביה התרצה לבסוף ושלח אותה לגרמניה ללמוד סיעוד. עם הניסיון הזה מאחוריה היא חזרה לאנגליה ב-1853 כדי להיכנס לתפקיד מפקחת בבית חולים לנשים ברחוב הארלי. לונדון.

שנה או משהו מאוחר יותר החלה מלחמת קרים והחלו לחזור דיווחים על היעדר מתקנים רפואיים מתאימים לחיילים בריטים שנפצעו בחזית. סידני הרברט, שר המלחמה דאז, וחברה של העלמה נייטינגייל ביקשו ממנה לקחת צוות של אחיות לטורקיה כדי לנסות ולשפר את המצב. באותם ימים לא היה ידוע הרבה על מחלות ותברואה טובה וחיילים מתו באלפים כשהם מטופלים בתנאים מלוכלכים כאלה. אפילו מיס נייטינגייל וצוות האחיות שלה לא היו מודעים לכך שהיגיינה לקויה אחראית לכל כך הרבה מקרי מוות, לא רק להנקה לקויה. אולם ככל שחלף הזמן הם התוודעו לחשיבות ההיגיינה והסניטציה הטובה ושפרו את המתקנים במידה ניכרת, והפחיתו מאוד את שיעור התמותה בקרב החיילים הפצועים.

לאחר המלחמה היא חזרה לאנגליה והקימה את בית הספר להכשרת נייטינגייל לאחיות בבית החולים סנט תומאס בלונדון. (הוא נקרא כיום בית הספר לאחיות ומיילדות של פלורנס נייטינגייל והוא חלק מקינגס קולג’ בלונדון) בשנת 1883 הוענק למיס נייטינגייל את הצלב האדום המלכותי על ידי המלכה ויקטוריה. בשנת 1904 היא מונתה לגברת החסד של מסדר ג’ון הקדוש. ובשנת 1907 היא הפכה לאישה הראשונה שזכתה להצטיינות. בשנת 1908 היא קיבלה את חופש הכבוד של העיר לונדון.

במהלך מלחמת קרים היא זכתה לכינוי ‘הגברת עם המנורה’ עקב דיווח מלחמה בעיתון הטיימס.

“היא ‘מלאך משרת’ בלי שום הגזמה בבתי החולים האלה, וכאשר צורתה הדקה גולשת בשקט לאורך כל מסדרון, פניו של כל מסכן מתרככים בהכרת תודה למראהה. כשכל קציני הרפואה פרשו ללילה ו דממה וחושך שקעו על אותם קילומטרים של חולים משתטחים, אפשר לראות אותה לבדה, עם מנורה קטנה בידה, עושה את סיבוביה הבודדים”.

לאחר חיים ארוכים ומלאי אירועים היא מתה בשלווה בשנתה בגיל 90 בביתה בפארק ליין. לונדון.

Leave a comment