ספר חדש חושף את הסיפור הבלתי סופר של קערת הוורד הראשונה במלאת 100 שנה

סיכוי לתהילה הוא מסוג הספרים שמהם עשויים סרטי ספורט מעולים. יש בו כל מה שחובב ספורט אמיתי או סתם חובב סיפור טוב חושק בו, מעלילה מרתקת ועד דמויות מעניינות, שילוב של היסטוריה, הרבה אקשן ומנה נאה של הומור. והוא שוחרר בדיוק בזמן כדי לחגוג את יום השנה המאה למשחק הרוזבול הראשון ששיחק מכללת וושינגטון סטייט נגד אוניברסיטת בראון ב-1916.

מכיוון שהסופר דארין ווטקינס הוא בוגר של מה שהיא כיום אוניברסיטת וושינגטון סטייט, ההתמקדות שלו, כמובן, היא בצוות וושינגטון, והוא מתחיל את הסיפור בתיאור עבורנו בית ספר צעיר שנאבק לשרוד מול יריבתו הגדולה יותר, אוניברסיטת וושינגטון, שרצתה להגביל את מה שבית הספר האחות שלה יכול ללמד.

הפרק הפותח מתאר משחק כדורגל מוקדם ומרתק משנת 1912 שנערך בווסט פוינט – משחק שיהיו בין שחקניו הספורטאי האולימפי ג’ים ת’ורפ והגנרל העתידי ונשיא ארה”ב, דווייט ד. אייזנהאואר. אחד המאמנים באותו משחק היה “פופ” וורנר, האיש שהיה מאמנו של וויליאם דיץ והמליץ ​​עליו כמאמן למכללת וושינגטון סטייט כשהיא זקוקה מאוד למאמן טוב.

למדינת וושינגטון הייתה היסטוריה ארוכה של הפסדים במשחקי הכדורגל שלה, אבל המאמן דיץ הפך את זה במהירות. אני אתן לקוראים לחקור את השיטות שלו בעצמם, אבל אני אגיד שהוא היה מאוד חדשני. על אחת כמה וכמה שהוא היה אינדיאני בתקופה שבה הגזענות הייתה השולטת. ב-1915, כשהפך למאמן ה-Washington State Cougars, חלפו רק עשרים וחמש שנים מאז הטבח ב-Wounded Knee. אבל לא עבר זמן רב עד שדיץ זכה באמון שחקניו והוא גרם להם להאמין שהם יכולים להצליח לא רק כקבוצה אלא בתור יריבה חזקה לקבוצות אחרות ברחבי צפון מערב האוקיינוס ​​השקט.

האירועים הבאים הם כמו מונטאז’ סרט רץ של זכייה רצופה אחת אחרי השניה, ובכל זאת, ווטקינס לוקח את הזמן לתאר כל משחק וכל מחזה מרכזי, והוא מעורר את האנשים ההיסטוריים האלה לחיים, משקיע בהם רגשות ורגשות, עושה הספר הזה נקרא כמו סיפורת היסטורית טובה, אך עדיין מלא בעובדות. כל אחד מהשחקנים הופך עבורנו לאינדיבידואל, ואנו מכירים אותם גם על מגרש הכדורגל וגם מחוצה לו, כולל, במקרים מסוימים, עם איזה נשים הם יצאו. כמות המחקר שערך ווטקינס כדי לאסוף את כל החלקים האלה ולהבין את הדמויות שלו מדהימה, והוא מתעד הכל, ובכל זאת הספר נקרא בצורה חלקה כמו רומן יותר מאשר היסטוריה.

כשהקוגרים מצטברים ניצחון אחר ניצחון, הם מתחילים לזכות בתשומת לב לאומית, ועד מהרה הם מוזמנים להשתתף בטורניר הרוזבול הראשון. כמובן, הרוזבול הוא עניין גדול היום, אבל בשנת 1915, אף אחד לא היה בטוח שזה אפילו יצליח. ווטקינס מתאר את המאבקים של הוועדה למשוך תשומת לב ולמכור כרטיסים, את מצעד טורניר השושנים הראשון, את הפרסום והתוצאות הכוללות שהפכו את הטורניר למוסד אמריקאי.

היבט מרתק אחד של הרוזבול היה שהקוגרים, מכיוון שהם נסעו לפסדינה בכל מקרה, הוזמנו להיות בסרט הוליוודי – טום בראון הולך להרווארד – חלק מסדרת סרטים אילמים פופולרית של היום, שכללה סרט כדורגל מִשְׂחָק. הצגתו של ווטקינס של הצצה זו ליצירת סרטים מוקדמת היא מרתקת והומוריסטית.

ואז זה עובר לקערת הוורדים. ווטקינס ממלא אותנו בכל משחק, כל עידוד, כל דאגה, ובסופו של דבר, הניצחון הגדול. באמצעות המילה הכתובה, ווטקינס מספק סיפור ויזואלי מאוד של אירוע שיעשה היסטוריה.

מעט סיפורים אמריקאים על התגברות על מצוקה מרגשים ומהנים לקריאה כמו סיכוי לתהילה. היכולת של ווטקינס להחיות את ההיסטוריה מציבה את הספר הזה לצד דוגמאות גדולות אחרות לסיפורי היסטוריה כמו השטן בעיר הלבנה של אריק לארסון על יריד העולם של שיקגו של 1893, והמסר המנצח שלו ראוי לסרט דיסני להרגיש טוב.

כמה נפלא שווטקינס תזמן את הספר הזה להופיע במלאת מאה שנה לרוזבול. המאמצים של וושינגטון סטייט פומים מעניקים חיים ומשמעות חדשים למשחק הכדורגל בכך שהם מזכירים לנו שכל אחד עם קצת אומץ וחלום יכול להצליח, בין אם בספורט או בכל דבר אחר.

Leave a comment