סקירת בושם – Vetiver Man מאת אדולפו דומינגז

“את עייפה, אמא?” שאלתי.

“לא. אל תדאגי אם אני עייפה. אתה צריך לדאוג יותר אם אני מסריח,” היא חייכה בשמחה וניגבה את גבה עם טישו רענן של גטסבי ברונזה-כתום.

היינו בדרכנו הביתה ברכבת במחלקת תיירים במסלול של מאלנג – ג’קרטה. זה היה אחרי חופשת לברן והטיול עצמו עבר רצוף צפוף של 24 שעות. רכבת נוספת נעצרה באמצע מסילת הברזל אי שם בעיר כלשהי והפריעה לאחרים בהצלחה. אנשים, מכל רמה חברתית ומכל רקע, התערבבו עם מוכרי אורז וסוחרי רחוב ארנקים. ריחות אנושיים בושמו את האוויר.

בהתחלה התאכזבתי מההחלטה של ​​אמי לקחת רכבת זולה במקום מחלקה ראשונה. אבל, היא התעקשה, עם סיבה מיוחדת שהיא חוסכת את הכסף עבור שכר הלימוד שלי. קלטתי הצצה במצבה של אמי, די מבולגן אבל מאוד שמחה ושמחה. היא ניגבה את צווארה וזרועותיה עם טישו רטוב של גטסבי. הרגליים שלנו היו כואבות, אבל הלב שלנו נסק…

כשהגיע הבקבוקון של Vetiver Hombre, נותרה רק חצי מהתוכן. הייתי די סקפטי מה שהפך לשמחה מזנקת עד שהריסוס הראשון התיז. תערובת בין ליים לנרולי וברגמוט התנוססה באוויר, והזכירה לי את התקופה שבה הייתי בטיול עם אמי האהובה. הריח נמשך, והכה את כל שאר התווים (ציפורן ואגוז מוסקט) שהיו צריכים להיות בוקעים. זה היה מזל כי לא הייתי במצב רוח של רחרח ציפורן.

אורך החיים נהדר. ולאט לאט, וטיבר מתעורר, מעורבב עם תווים עץ. ריח כל כך מרגיע, דומה לגוון אדמה לאחר גשם. איזה ניחוח יפה! הכל נופל בצורה מושלמת.

היום, מונטי_M בילה ¼ בקבוקון. לא יודע למה, מלבד הריח הלימוני החריף שלו, מונטי הרגיש כל כך רגוע ושליו ומנמנם.

תווים עליונים: שמן לבנדר, נרולי, ברגמוט; תווי אמצע: ציפורן, אגוז מוסקט; תווי בסיס: עצי, מושק, וטיבר.

Leave a comment